נסיונות לחצות את האוקיינוס באמצע (הסלמה ב) מלחמה

קרו המון דברים בזמן האחרון, בטח הם יכלו להיות איזה 2-3 או ארבעה פוסטים. לדוגמא – עוזבים את יפו, מנסים לעבור לארה״ב, עוברים דירה ועוד. אבל היי אם קורים ככ הרבה דברים כנראה שאין לנו הרבה זמן לכתוב אז מתנצל מראש, יהיו פה הרבה תמונות וקצת אימ;לוק של מה קורה.

עוזבים את יפו – פינישים אחרונים

עשינו מסיבת פרידה מיפו:

ארזנו את הבית והעברנו אותו – מצא את ההבדלים:ֿ

לא קשור אבל חגגנו לאשל יומהולדת עשרה חודשים, כל כך חזק שהוא ממש התעייף:
(ייתכן שאני פשוט ממש מהתלהב מהשלב היושב שלו ומרגיש צורך להעלות כמה שיותר תמונות כאלה)

בין כל הדברים האלה ישראל חיסלה את הניה (ע״פ פרסומים זרים כמובן) ואת הבכיר ההוא בחיזבאללה, וכמובן שישר התחילו ביטולי טיסות. לא היה לנו מספיק ויז׳ן כדי להזמין לשלושתינו אלעל מראש, אז נשארנו עם טיסה דרך מדריד בסיכוי די גבוה לביטול.
אמרנו בי בי סופי אחרון ליפו והתישבנו לחכות – האם יבטלו לנו את הטיסה או לא?

הפנסיון בצורית

כפי שניתן היה לצפות, הטיסה של שלושתינו בוטלה, אבל אני עדיין הייתי צריך להגיע לניו יורק כדי להתחיל בעבודה (זה קרה ממש היום) אז מיכל ליוותה אותי לשדה (בחסות הבייביסיטר של פנסיון אורלי & איציק) וטסתי לבד בטיסה מלאה עד 0 מקום של אל-על.

אז הגעתי לניו יורק ברגשות מעורבים – מצד אחד חלום של שנים לעבור לניו יורק ממש מתגשם לו, מצד שני הייתי מאוד מעדיף להתחיל את הפרק הזה עם מיכל ואשל לצידי. מה גם שזה ממש הפרק זמן הכי ארוך שבו הייתי בנפרד ממיכל ואשל וזה לא כ״כ קל.

התחלה בניו יורק

למזלי הגעתי ישר אל שניה חברה של מיכל בקווינס, ובן זוג שלה רביב – וזה עזר קצת להקל על הנחיתה במצב רוח המעורב. (משום מה אין לי שום תמונות של זה, אולי בהמשך אשיג!)
ויצאתי למיקס של בילוי כמו תייר, סידורים של בנאדם שאשכרה מתחיל לחיות פה כמו כ. אשראי, ציוד מחשוב של העבודה סבלט בהובוקן ועוד.

יש פה כמה תמונות שמתעדות את הימים הללו, ניתן לראות שאני די מתלהב מהנוף של ניו יורק, מפיצות ומחוויות בסאבווי.

אז, אחרי כל הסיפורים האלה התחלתי היום עבודה. זה היה מהסבלט ולא מהמשרד. סה״כ התחיל יום ראשון די נחמד. עשיתי הרבה התקנות על המחשב, וגם הוצפתי קצת בגעגועים לאשל ומיכל.

מה אנחנו מקווים שיקרה בעתיד הקרוב

אנחנו מקווים שהכל יסתדר ולאשל ומיכל יהיה ראיון בשגרירות בתחילת ספטמבר לפי התכנית. ואז שנטוס כולנו ביחד לפה משהו כמו שבועיים אחרי.
אני אחזור לישראל בעוד שבועיים לכמה שבועות של עבודה מרחוק, זה היה מאוד מאוד מובן למנהל שלי שהכי הגיוני לנו כמשפחה זה שאני אחזור לארץ להיות קרוב אליהם.
בזמן שאני פה אני אנסה למצוא לאשל החברותי גן מוצלח שהוא יוכל לשחק ולהשתובב עם עוד כמה ילדים בגילו, ולנו דירה נעימה כדי להתחיל בה את הפרק הבא בכיף וברגוע.
כל זאת ועוד בפרקים הבאים.

אם אתם עדיין שואלים את עצמכם, למה זה לא בפייסבוק?
אני ממש מזמין אתכם לקרוא את פוסט ה0 בוא אני מספר באריכות קלה על ההחלטה.